פתאום כולם מכניסים לעצמם כדור פורח לתוך השפתיים
עדי רובינשטיין עובר מסך
עונת הריאליטי שמתחילה תמיד עם החום הכבד והמוח המיובש מתנהלת לה בעצלתיים. בשעות הערב, עת טרטורי המזגנים נש מעים במגדלים הנראים אותו דבר בכל שכונה בישראל, מתכנסים להם בני עמנו המותשים פיזית ונפשית, ובוחרים את האסקפיזם שלהם: ריקודים, טיולים או אח גדול. בחלק מהמחוזות המשוע ממים במיוחד, בוחרים בכל השלושה גם יחד.
ילדיי אוהבים את "רוקדים עם כוכבים" ו"המירוץ למיליון." כשהוריהם מצטרפים אליהם לצפייה, המבטים בין המבוגרים בחדר מאשרים את העובדה שאלו הן תוכניות לכל המשפחה. אין בהן גסויות, יהודה לוי באמת חתיך הורס, הן תוכן ידידותי לסביבה, שום דבר לא פוגעני, וכמובן יהודה לוי, איזה גבר. אמאל'ה ואבאל'ה.
ככל שחולפות הדקות, קשה שלא להבחין במודל היופי המשותף לנשות ישראל המופיעות בתוכניות הללו. על אף היותן נשים צעירות, נאות וחלקן גם אינטליגנטיות, קשה שלא להיבהל ממה שהן בחרו לעשות לפנים שלהן: שפתיים כמו של קרוקודיל או דג אמנון, סנטר מחודד כאילו מדובר בפסל של רודן, פנים מתוחות כאילו הן נתקלו כרגע במנוע קלוקל של מטוס בואינג ופרצוף שהקשר בינו לבין הפרצוף שהן נולדו איתו לא קיים או קיים בקושי.
מנתיבות ועד רמת אביב ג'
אין פה עניין של מעמדות סוציו אקונומיים. בקרב הנשים הצעירות )והמבוגרות( בישראל מתפתח מודל יופי אחיד שבו כל אחת מנפחת את שפתיה לפי יכולתה ולפי הקיבולת שלה. אצל חלקן זה נראה יוקרתי, אצל חלקן כאילו מילאו אוויר בתחנת דלק.
קחו לדוגמה את משתתפות "המירוץ למיליון" לי ואן אב רהמי. נשים צעירות, אינטליגנטיות, מצחיקות, עצמאיות ולא פראייריות בכלל. אני מניח שהן נולדו עם פרצוף נאה לכל הדעות, אבל אני לא יכול לדעת. בכל פעם שהמצלמה סוגרת עליהן בקלוז אפ אתה שואל את עצמך מה לכל הרוחות מתר חש שם. למה על אף הגוף והפנים שאלוהים חנן אותן בהם, הן בחרו לבצע בהם מעשי מייקל ג'קסון בפרצופו. מי לכל הרוחות קבע שזהו, זה מה שמתרחש עכשיו אם את אישה בגילי העש רים. מה הן יעשו בגיל 40 חלילה, שלא לדבר על כשיהיו זקנות ממש ממש, נניח גיל 50 שנראה להן רחוק עכשיו מרחק תושבי קריית שמונה מחזרה לביתם. או לדוגמה, משתתפת ב"אח הג דול" בשם פרידה עוזיאל, רק בת ,25 וכבר נראה שכמות הפע מים שהיא עברה שינויים כאלה ואחרים בפניה רבה עד מאוד. ועוד לא דיברנו על השופטים המופלאים ב"רוקדים." בכל פעם שדוד דביר או אנה אהרונוב מדברים, אני נושא תפילה בליבי שהמצח שלהם לא ינשור לרחבת הריקודים. מנתיבות ועד רמת אביב ג,' מסעודה כהן משדרות, משה רבינוביץ' מיבניאל, כולם וכולן נכנסים מתחת למזרק. אתמול צפיתי בנטלי דדון בערוץ ,14 והשפתיים שלה הפילו לי את השלטים מהשולחן.
אני מסתכל על הבת הצעירה שלי ויודע שהכל עניין של חי נוך, ואם אתן לה כלים נכונים היא לא תכניס לעצמה כדור פורח לשפתיים. אבל אני עובד על עצמי. הכוח של הטלוויזיה, של התרבות, של כל מה שמתרחש סביבה ברשתות החברתיות לא באמת מותיר לי סיכוי. נקווה שלפחות עד שהיא תגדל, כמו הרבה טרנדים גם זה ייעלם מחיינו ויתחלף, מי יודע, בסתם יופי טבעי.
למה אתם צוחקים?