היו זמנים בהוליווד
בספרו רווי האנקדוטות, קוונטין טרנטינו מוכיח שאין אדם שאוהב ובקיא בנפתולי הקולנוע ממנו ● זה עלול לעייף, אבל בשיאו מדובר בטקסט מרתק וסוחף
לפני משהו כמו עשרים שנה הזדמן לי לקרוא את הספר "קולנוע ופילוסופיה", של פרופ' הנרי אונגר, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שבו הוא מנתח שורה של יצירות מופת קולנועיות ומ־סרטים של ברגמן, פולנסקי, גודאר ואחרים - נסה לחשוף את הרעיון הפילוסופי העומד בבסיסם.
בבסיסו של כל סרט מצויה תפיסת עולם פילוסופית כלשהי, טוען אונגר במבוא, וזוויות הצילום, התאורה, סגנון העריכה ואפילו העלילה והדמויות - כל אלו הם האמצעים שבעזרתם המחבר (כלומר, הבמאי) מנסה להעביר לנו, הצופים, את השקפת עולמו. אונגר המשיך וטען שאם צפינו בסרט ולא מצאנו בו שום רעיון פילוסופי - כדאי שנבקש את מחירו של הכרטיס בחזרה, זאת מפני שלא באמת ראינו את הסרט.
אפשר לומר שזוהי דרך אחת שבה אפשר להתבונן ולכתוב על סרטים. הדרך של קוונטין טרנטינו האחרו־ חתנו של צביקה פיק ז"ל, ואולי יוצר הקולנוע הבולט והחשוב בעולם בשלושת העשורים נים - היא, איך לומר את זה? שונה לגמרי.
"מחשבות על קולנוע" שכתב טרנטינו נפתח בפרק ביוגרפי: "ק. הקטן רואה סרטים גדולים". בפרק הוא מספר כיצד, כאשר היה בן 7 או ,8 נהגה אמו החד־הורית לצאת כמעט בכל ערב לקולנוע בחברת בן הזוג התורן שלה. מאחר שאף פעם לא מצאה בייביסיטר, היתה לעיתים קרובות לוקחת איתה את קוונטין הקטן.
במקרה, אותן שנים היו תקופה של פריחה קולנועית חסרת תקדים: 1970־ב (טרנטינו יליד )1963 התחוללה מהפכה בקולנוע האמריקני. הוליווד הישנה, שהתאפיינה בסרטי אולפנים גדולים, עשויים היטב ומיועדים לכל המשפחה - שקעה. את מקומה תפסה הוליווד החדשה, זו עם הקולנוע הניסיוני, האמנותי, האלים.
באותן שנים שטף את המסכים גל נוסף - זה של סרטי היפים וסרטים המזוהים עם תרבות הנגד ("אדם בעקבות גורלו" הוא אולי הידוע שבהם), לצד גל של סרטי "אקספלויטיישן" ו"בלאקספלויטיישן" דב־ ז'אנר של סרטים שבמרכזם דמות העוברת רים מזוויעים ויוצאת לנקום, או סרטים שנועדו בעיקר לקהל האפרו־אמריקני, והציגו דמות שחורה שעוברת דברים מזוויעים וכו'. קוונטין הקטן צפה בהכל, אהב את הכל וגם כיום, יותר מ־05 שנה אחר כך, הוא זוכר הכל - והוא ישמח לדבר על כך. במשך עמודים רבים.
כפי שאפשר להבין, לא מדובר היה בהכרח בסרטי איכות. או לפחות, לא רק בסרטי איכות. לצד אי־אלו קלאסיקות קולנועיות בנות הזמן, טרנטינו בן ה־7 ראה גם כמות עצומה של בי־מוביז, סרטי אימה וסרטים זולים מלאים בדם, באיברים כרותים ובמיניות לא מצונזרת. אמו, כך נראה, לא הוטרדה מכך ("שום סרט לא יפגע בך, קוונטין", היא אמרה לו, "מדאיג אותי יותר שאתה צופה בחדשות").
טרנטינו מתאר בפרוטרוט כיצד הדברים שראה על המסך השפיעו עליו, הפחידו אותו, ריגשו אותו, הקסימו אותו. לא פחות מכך, הוא מתאר כיצד הם השפיעו על הקהל: כיצד כבר כילד הוא ידע לזהות מתי הקהל מריע, מתי הוא צוחק, מתי האלימות שעל המסך דוחה אותו, מתי היא דווקא מושכת.
לאורך הספר טרנטינו מנתח שורה של סרטים, ידועים יותר או פחות, מסוף שנות ה־06 ועד ראשית שנות ה־08. טוב, אולי המילה "מנתח" היא לא המילה הנכונה. למעשה הוא מתחיל לדבר על סרט כלשהו, ואז נזכר בסרט אחר, ומשם עובר לספר אנקדוטה על הבמאי שעבד פעם כעוזר־במאי בהפקה של סרט אימה זול, ומסיים באיזו תובנה מבריקה על הוליווד ויחסה לתרבות השוליים השחורה בשנות ה־06.
ברגעים הטובים זה פשוט מרתק. קשה לדמיין אדם עם יותר אהבה לקולנוע - לקולנוע כאמנות ולקולנוע כעיסוק ולקולנוע כעולם שלם - מאשר טרנטינו. קשה גם לדמיין אדם עם הבנה עמוקה יותר של הקולנוע, על צדדיו השונים והמשונים - למן הפוליטיקה הסבוכה של האולפנים, דרך השכתובים החוזרים ונשנים של התסריטאים, ועד להשפעתם החיובית או השלילית של המבקרים.
בין לבין, הספר מספק שפע של תובנות מאירות עיניים, שכל עכבר סינמטקים יידע להעריך: למשל על כך שהסרט "נהג מונית" הוא למעשה עיבוד של המערבון הקלאסי "המחפשים"; ועל האופן שבו השתנה מעמדם של כוכבי הקולנוע, ועל עלייתו ונפילתו של הקולנוע בנוסח תרבות הנגד, שהוחלף באמצע שנות ה־07 בזה של "פרחחי קולנוע" מסוגם של סקורסזה וספילברג, ועוד ועוד.
אבל כאמור, זה ברגעים הטובים. ברגעים הפחות טובים בספר טרנטינו קופץ מנושא לנושא, וחופר עד לזרא בכל נפתולי הקריירה של במאים אזוטריים שעליהם מעולם לא שמעתם, ובקשיי הפקה של סרטים שמעולם לא ראיתם (חלקנו אולי ראינו את "הארי המזוהם" או את "גברים במלכודת", אבל מי לעזאזל ראה את "דייזי מילר"?)
ברגעים הללו הקריאה בספר דומה לשיחה עם ילד היפראקטיבי מכור לקומיקס, שממטיר עליך שפע של שמות לא מוכרים ואנקדוטות אזוטריות מבלי לאפשר לך להשחיל מילה או לטרוח לבדוק אם אתה מצליח לעקוב. או כמו שטרנטינו עצמו כותב: "אם אתם קוראים את הספר הזה כדי ללמוד משהו על קולנוע ויש לכם סחרחורת מרוב שמות לא מוכרים, מזל טוב – אתם לומדים משהו. אבל אני סוטה מהנושא".