במדינה לא מבינים מה קורה בצפון
על אף שהיתה הקבוצה שנפגעה בצורה הכי קשה מהמלחמה, הפועל גליל עליון נשארה בליגת העל ● הכוכב רועי הובר מדבר בראיון על הקשיים: "ירדנו למקלט באמצע אימון" ● ונלהב מההישג המקצועי: "לא רצינו לסיים אחרונים, ועשינו זאת"
כקבוצה שנפגעה יותר מכו לן מההמלחמה שפרצה ב 7 באוקטובר, להפועל גליל עליון היו העונה כל הסיבות לוותר ולהתפרק. היא ראתה זרים באים והולכים, הפ סדים נערמים ואולמה הביתי המי תולוגי בכפר בלום סגר את שע ריו )שיחקה שם פעם אחת(. פליטה בארצה, קבוצתו של ברק פלג נדדה ואירחה בלא פחות מחמישה אולמות שונים בין תל אביב לצפת.
בניגוד לתחזיות המוקדמות הקו דרות, בגליל הוכיחו שהרמת ידיים לא נמצאת בלקסיקון שלהם וביום שני היא הבטיחה את מקומה בלי גת העל לעונה נוספת. אחד הגור מים המרכזיים להישארות מעוררת ההשראה הוא כוכב הקבוצה, הרכז רועי הובר, שרשם את עונתו הטובה בקריירה בגיל .27 "אושר גדול והק לה מטורפת. שמח שנשארנו בליגה על המגרש בכוחות עצמנו. המועדון הזה חשוב לליגת העל", הוא אומר בפתח הראיון שהעניק ל"ישראל היום". ההתרגשות ניכרת.
"אף אחד לא דיבר על זה, אבל זו היתה עונה לא פשוטה שהיו בה דב רים מעבר לכדורסל", הוא ממשיך, "חיינו בלי בית, אירחנו בכל פעם במגרש אחר ובלא שידענו מה יקרה. במדינה בכלל לא מבינים מה עובר על הצפון". לאחר עשר שנות קריירה הוא מודה: "לא חוויתי מעולם עונה כמו זו. כל המדינה לא חוותה מצב כזה. יש לנו בקבוצה חבורה של אנשים טובים, וזה מה שעזר לנו להישאר בתקופה מאוד קשה".
ההישג שלכם העונה גדול כמו הזכייה באליפות?
"כן, זה הישג אדיר. אני לא מזלזל במה שקבוצות אחרות עברו העונה, אבל עובדתית עברנו הכי הרבה. השחקנים שהיו פה מתחילת העו נה, הזרים וג'יימס פלדין שמבחינתי הוא כמו ישראלי, וגם הזרים החד שים שהגיעו לסיטואציה לא קלה, ישר הבינו את המשמעות ונתנו בכל משחק את הכל".
בניגוד לקשיים שאינם קשורים לכדורסל, על המגרש הובר פורח ונ חשב מועמד מוביל לתואר הישראלי המצטיין של העונה. הוא שני בלי גה בממוצע אסיסטים למשחק ,(7.4) שלישי בטבלת מלך הסלים הישרא לי 13.4) נקודות( ושלישי גם בד קות משחק בליגה. הובר רשם העונה גם שיאי קריירה בנקודות, דקות, ריבאונדים, אסיסטים ומדד. "אני נמצא במגמת שיפור כבר כמה שנים, אבל השנה הכל התפוצץ ובגדול, גם בשל הנסיבות - שיחקנו בחלק מהזמן עם שניים-שלושה זרים, ול עיתים גם בלעדיהם. קיבלתי יותר דקות ואחריות ולקחתי את משימת ההישארות עלי".
"לא יכול להתמסכן"
לפני כחודש מצב הקבוצה נראה רע במיוחד. המתקפה האיראנית על ישראל הובילה לעזיבה של שלושה מארבעת הזרים. דווקא מנקודה זו, עם זר אחד בלבד, הקבוצה הצלי חה להיבנות מחדש. היא צירפה את ג'בונטה רדיק, שאק ביוקנן ודי.ג'יי קנדי - זרים מוכחים בליגת העל - ואיתם ניצחה 4 מ 6 משחקים. "תמיד האמנתי שנישאר", אומר הובר, "משחק אחד אחרי המתקפה האיראנית ניצחנו את בני הרצליה ויצאנו מרצף הפסדים נוראי. בזכות האישיות והאנושיות של החבר'ה והעובדה שההנהלה הכניסה את היד לכיס, הצלחנו להישאר ביחד ולצאת מזה על המגרש".
הובר הוא כדורסלן שונה בנוף המקומי. סגנון המשחק שלו מלהיב, אבל מדובר באדם שקט, רגיש ונטול מניירות. הוא לא מרבה להתראיין או לשתף את חייו האישיים ברש תות החברתיות. עם זאת, בקול חנוק מהתרגשות הוא מספר על ההתמו דדות המקצועית ועל החיים לבד בחבל ארץ שנעזב, שחלק מתושביו אף יגידו שנשכח. "אם היינו יור דים זה היה לא ספורטיבי. זה הישג מטורף. היה לנו חשוב לנצח עבור המועדון והקהילה בצפון. גם אנחנו השחקנים, שעברנו לאחרונה לגור במרכז, התחלנו לשכוח מה קורה בצפון, אבל עדיין יש שם אזעקות, רעש של הפגזות. פתאום באמצע אימון היינו צריכים לרדת למקלט. קבענו אימונים לפי מתי שחשבנו שחיזבאללה לא ישגר טילים וככה הזרים לא ייבהלו. ליבי עם תוש בי הצפון".
"אם היינו יורדים זה לא היה ספורטיבי. זה הישג מטורף. היה לנו חשוב לנצח בשביל המועדון והקהילה בצפון"
למעשה, הכדורסל הפך משני מבחינתכם העונה?
"לגמרי. כל העונה דיברנו על זה שאף שקשה לנו מאוד והמצב לא אידיאלי לקבוצה מקצוענית, אנחנו רואים סביבנו משפחות של מפו נים, שנמצאים רחוק מבתיהם, ללא שגרה. אתה מייד מבין שאתה לא יכול להתמסכן. אנחנו בריאים וחיים את החיים שלנו, בזמן שאנשים נל חמים לשמור על המדינה. ניסינו להסתכל על הכל בפרופורציות ולא הסכמנו להתבכיין. דאגנו להגיד כל הזמן שכספורטאים אנחנו לא רוצים לסיים במקום האחרון - ועשינו את זה על המגרש ובגדול".