קואליציה בין סבבים

עוד סבב הסתיים. סבב נוסף בסבבים הבלתי נגמרים בינינו לבין ארגוני המחבלים בעזה. התרגלנו לחמאס, הפעם הסבב היה מול הג׳יהאד האסלאמי הפלשתיני.

הארגון, שהקפידו לומר שהוא קטן ולא משמעו תי, ירה כמעט 1,500 רקטות, פצצות מרגמה וטילים לעבר ישראל.

שני הרוגים, אחד פועל עזתי ברישיון, אב לשישה - אגב, האם הוא זכאי לפיצויים ככל נפגעי הטרור? בתים נהרסו מפגיעות ישירות, ובמשך חמישה ימים המ דינה היתה די משותקת ומיליוני אנשים שגרים בטווח הרקטות שהו במקלטים, בדגש על תושבי עוטף עזה.

בכל פעם שאמרו שנפלה רקטה ופגעה בבית, אך לא היו נפגעים, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לא היו נפגעים? ומה עם הנפש? מה עם אובדן הרכוש? אולי אלבומי התמונות שהכילו את כל הזיכרונות המ צולמים של המשפחה עלו באש? מה עם בעלי החיים באזור שהאזעקות החרישו את אוזניהם? הפגיעה בחיים חשובה מאין כמותה, אך הפגיעה בנפש מותירה אנשים פצועים לשארית חייהם.

ויש להניח שגם בישראל וגם בעזה יאמרו שניצחו. ישראל תתגאה בשורת הבכירים שחוסלו בסיכולים מדהימים בדיוקם. תתגאה בכך שבהסכמה להפסקת האש דחתה את התנאי שייפסקו הסיכולים הממוקדים. תשוב ותציין שהצליחה להרתיע גם את חמאס, שלא הצטרף לסבב הלחימה. אבל לא מן הנמנע שכעת ימ שיך חמאס לנצל את השקט שהגיע להמשך התחמשות, שאותה יפעיל ברגע שיהיה לו נוח.

הג׳יהאד יוכל להתגאות בכך שהצליח לשתק את המדינה למשך חמישה ימים, מבלי שישראל הצליחה לשתק לגמרי את היכולת הרקטית שלו, ושני הצדדים ינשמו לרווחה מכך שהשגרה חזרה לחייהם עד לסבב הבא, שבוא יבוא.

הסבב האחרון החזיר את הצבע ללחיי הקואליציה, ובעיקר לאלו של ראש הממשלה. הדבר בא לידי ביטוי גם בסקרים, שהציבו אותו שוב בעלייה בדעת הקהל כמי שניהל היטב את המערכה.

אבל בינינו, לנהל מערכה עם F-35 מול רקטה תו צרת בית זה לא ממש כוחות או משהו שיש להתגאות בו. כעת יצטרך נתניהו להידרש לנהל את הקואליציה.

הדבר הראשון יהיה לרצות את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שמודר מההתייעצויות הביטחוניות, אף שמקומו היה אמור להיות בין מקבלי ההחלטות. שכן, בשעה שנופלים טילים - יש תפקיד מרכזי למ שטרה בהתנהלות העורף.

בן גביר ינצל את המצב עד תום. הוא ימצה את הרגע וידרוש תקציבים חדשים, וגם יקבל אותם. וגם אם יתבקש להודיע שמעתה יצביע עם הקואליציה - לא יסכים להתחייב, כי הוא כבר זיהה שנתניהו צריך אותו יותר מאשר הוא את נתניהו.

נתניהו גם ייאלץ להתמודד עם הקפאת הרפורמה המשפטית. יריב לוין לא מוותר, ולנתניהו אין ודאות שיוכל לקבל את כל האצבעות, כולל בליכוד. הוא יודע שגם אם יכריח את כל 64 האצבעות להצביע עבור השינויים שברפורמה, ההפגנות יחזרו ביתר שאת, ומה שהיה עד היום יהיה הקדימון למה שיקרה.

אבל בינתיים נסתפק בזה שיש הפסקת אש. שאפ שר לחזור לקפה לאטה עם חלב שיבולת שועל מוק צף. ולהתענג על השקט. רק לזכור שהוא זמני. כי עד שלא יגיעו להסדר מדיני, נידונו לחיות בין סבבים.

לנהל מערכה עם F-35 מול רקטה תוצרת בית זה לא ממש כוחות או משהו להתגאות בו. כעת יצטרך נתניהו לנהל את הקואליציה, ולרצות את השר הממודר לביטחון לאומי