החיים בדינמיט

מי שמחפש שירה נקייה ונעימה - לא ימצא אותה בספר "בטן אלפא", ספר השירה השלישי של טינו מושקוביץ )"גרינשפן", 400" עוף"(, חתן פרס שרת התרבות למת רגמים לשנת .2018

סימטריה דווקא יש בספר, בדמות משקל וחריזה, אבל גם הם לא הופכים את השירים להרמוניים, אלא מתפק דים יותר כמו ריתמוס של תופי מלחמה שמתופפים עצמם לדעת, או כמו תקתוק שעון מחריד ומאיים שנמצא ברקע ומעיד כל העת על קיומה של פצצה נסתרת שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

שירי הדינמיט של מושקוביץ עוסקים בחיים עצמם, בגוף וביום יום, והם בוטים ולא מתנצלים על כך. שירי השער שפותח את הספר, שמושקוביץ מכנה "בטן אלפא - פואמה", עוסקים בימי ההיריון של בת זוגו של המשורר, ואינם שירים רכים ונוצצים על הנס הטבעי של ההיריון, אלא שירים אינטנסיביים, חושניים ובוערים, שהמשקל הקבוע מעצים להדהים.

כך למשל בשיר "בטן", הפותח את מחזור השירים הזה, ולמעשה פותח את הספר: " ָכּ ל ֻכּ ֵלְּך ָה ַפְכ ְתּ ְלֶבֶּטן / ָכּ ל וּגֵּפ ְך ָהָיה ְלֶבֶּטן / ָכּל גּוֵּפְך ַהָקּט הוּ אֶבֶּטן / ְוַנְפֵשְׁך ַעְכָשׁו ִהיא ֶבֶּטן/ֲעֻגָלּ ה וְּמַרֶטֶּטת]...[ֶאֶסּ תַאְתּ-ָחָיה בּוֶֹטֶשׁ ת,/ֶעֶשׁ ת אוֹ רַא ְתּ, ֵא ֶשׁ ת ֵא שׁ ַא ."תְּ החזרות הרבות, המשקל הסימ טרי )טטרמטר טרוכאי(, החריזה והעושר הצלילי הופכים את השיר למעין כישוף מהפנט, בנוסח המכשפות השייקספיריות ב"מקבת'", המציג את גיבורת הפואמה - הבטן ההריונית.

בהמשך השער, בשיר "בטן רבתא", מושקוביץ מציג את העליונות הנשית המוחלטת באופן דומה, ומכנה את אותה בטן "בטן אלפא", על משקל "זכר אלפא": "ֶבֶּטן ָלנוּ ְשֵׁנינוּ ֶבֶּטן /ַרקֶאְצִליִהיאֶבֶּטןֵבָּטּ א–/ְסָתם ְקרוּ ם עוֹ רִעם חֹר ָבֶּאְמַצע / ְוֶאְצֵלְך זוֹ ֶבֶּטן ַאְלָפא / ֶבֶּטן ַחִיל ֶבֶּטן ַרְבָּתא". הפואמה נחתמת בשיר חרוז ושקול על הלידה עצמה: "ַטל ָיְלָדה ַיְלָדּה ַבַּלְּיָלה / ַטל ָיְלָדה ַבַּבִּית ַבּ ת / ָבּ אוֹ ר וֹ ת,ְדּ ל וָּקה ְכּ מ וֹ ַלְמָּפּ ה / ַעל ַאְלַפִּים ִקיל וָֹואט // ִמן צוַּרת ַחִיּים ִנְמֶרֶצת / ַבּת ַאְלַפִּים ֵאָבִרים / ָעָפה, ָטָסה, ִמ ְתפּוֶֹצֶצת ְלַאְלַפִּים ֲעָבִרים". ההתפוצצות העתידנית והפרועה של הלידה, המלווה בתופי המשקל והחריזה, נחתמת ברוגע ובנימת שיר ערש: "ְבִּדְמַמת ִציָפה ְוַרַחף / ִנְשָׁקפוֹת ֶאל אוִֹראוֹשׁן / ְשַׁתִּים ְבּנוֹ תַאְלַפִּים ַנַחת / ִבְּמ נוַּחת ַא ְלַפִּים וֹשׂ ְך".

הספר, שכריכתו צבועה אדום בוהק, מתאר באותה עוצ מה אדירה של תיאורי ההריון והלידה גם תמונות משירות צבאי. זאת, בפואמה השנייה בספר ששמה "מטכל"י". כך למשל: "ָערוּם ְבִּלי ַגְּרַבִּים / סוָּמא ֵמַהַתַּחת / ָטחוּב ְבַּהְכ ֵנס ְלסוָּפה ְמֻמֶגֶּנת / ָהפוְּך ַבְּקָּרַבִים / ָאֶלְרִגּי ִמַפַּחד", וב טון הומוריסטי יותר, בשיר ששמו "איך עבר עלי הקיץ )חיבור(": " ִה ְצַלְח ִתּי ַלֲע וֹשׂ ת / ְבַּבת ַאַחת ְשׁ מ וִֹנים ְשִׁכיב וֹ ת ְסִמיָכה/ִהְצַלְחִתּ יְלַמ וֹצּ ת/ִמ סֶֹּלר,ֶשֶׁמן,וֵּמיֶבֶּרז,/ַחְלָוה ִלְמִריָחה".

שארית הספר מוקדשת לכתיבת היום יום האפור והמייאש, המתסכל והמתיש, ולעיתים גם המגעיל ומ עורר הבחילה, באותו טון בוטה, חושי ועוצמתי ובלוויית אותו תיפוף רב כוח המושל גם בשני השערים הראשונים והמסעירים.

כך למשל בשיר המזוויע "מה מאיך", השיר החותם את הספר, מתאר כמטאפורה את החיים המעשיים ואת קידוש הפרגמטיזם והפריון, ובכלל את החיים האנושיים, בדמות הפיכת הכל לנקניק: "ָדּם - ? / ִיְהֶיה ְלַנְקִניק / ְולֹא ִיָשֵּׁפְך ָלִריק / ֶאָלּא ְלתוְֹך ְמִעי - / פּוִּדיְנג ְפָּלָדה ְמקוִֹמי // ֶשָׁכּל ֶה ְדי וֹ ט ִי ְל ַמד, / ֵאי ְך ְמ ִפי ִקים ִמ ָמּ ה[...] מ וֲֹע ִכים ְסח וּ ִסים ִל ְג ָל ִדין /ֲעָצמ וֹ תַמְקִציִעיםְלַכִדּ ים/ַהָבָּשׂ ר-גּוּשֶׁחְל וֹבּ ןָכּ ב וּשׁ/ְוֶאת ָכּל ַהִגּיִדים, ְלִישׁוּבּ - // ִלְכִריַכת ַהְדָּבִרים ַיְחָדּו / ְלֶהְמֵשְׁך ֲעִשַׂיּ תֶהְמֵשְׁך// ֶשָׁכּ ל ִאיְדיוֹ טֵיַדע-/ָמה ְמִכיִניםֵמֵאיְך".

טינו מושקוביץ / בטן אלפא, הוצאת ברחש, 85 עמ'