התפכחות ברוסיה, פייסנות באיראן
כשהציבור מפנה מבטו פנימה - לטרור הפלשתיני, למ שבר הפוליטי ולהשתוללות ערבים בערים מעורבות - מת חולל בזירה הגלובלית שינוי מהפכני, שישפיע על אזורנו ועל מרווח התמרון של ישראל. מדובר בגלי הדף וברעידות משנה של המלחמה באוקראינה, המוליכה להיערכות מחדש בדמוקרטיות המערביות, לנוכח לקחי התוקפנות הרוסית.
האירוע הבולט האחרון בדרמה הזו, הוא החלטתן של פינלנד ושבדיה להצטרף לנאט"ו. זו משקפת מיסוד ההכ רה שהדמוקרטיות חייבות להגן על עצמן בדרכים "ספ רטניות", מפני מי שמזהה במרכיבים ה"אתונאיים" שלהן חולשה, המזמינה השתלטות ותוקפנות. אין חדש בהכרה בפגיעותה של החברה הפתוחה: הבחירה בפתיחות מבטאת נכונות להעדיף את החוסן הגמיש של הפלורליזם החברתי והפוליטי על הקשיחות המתבצרת. אלא שלאחרונה נחשפות עוצמת המתקפה ועזות המצח של הכוחות האוטוריטריים, המנסים לקעקע את החברות האלה, וההכרה שצריך להציב באגפיהן החשופים גבולות כוחניים כדי להגן על הליבה ה"רכה" של אורח החיים הליברלי. במובן מסוים מדובר בתזוזה מבורכת מהמודל המערב אירופי וה"שבדי", לעבר המודל ה"ישראלי", המשלב קשיחות נחרצת כלפי אויבים ופתיחות סובלנית בבית.
מגמה זו מזכירה את ה"דמוקרטיה המתגוננת", בעקבות לקח השתלטות הנאצים על רפובליקת ויימאר. עיקרה בה חרגת גורמים הדוחים מעיקרם את "כללי המשחק" של המ שטר הדמוקרטי מן המערכת החוקית, כדי למנוע השתלטות עוינת באמצעות עיוות הכללים האלה עצמם. אסטרטגיית ההתגוננות הזו מאתגרת את הנטייה לשלול הצבת גבולות לפלורליזם, בטענה שכל מהותו היעדר גבולות. הניסיון הטרגי הוכיח את הכורח להחריג את הנאצים, כדי לקיים את הדמוקרטיה הגרמנית. האירופאים מגלים לאחרונה כי שני גורמים הדוחים את הפלורליזם מעיקרו - מעצמה אוטוריטרית ותרבות פטריארכלית ותוקפנית - מאיימים על אורח החיים החופשי והפתוח ביבשת. המעצמה היא רוסיה של פוטין, והתרבות היא זו המקובלת על חלק גדול מאוד של מהגרים ערבים, פקיסטנים, אפגאנים ואחרים, שהגיעו במיליוניהם ונאחזו באירופה מבלי להשתלב בערכי הליבה שלה. כאן, הבינו באיחור, נדרשת "דמוקרטיה מתגוננת" נגד גורמים המגיעים אל הדמוקרטיות מבחוץ.
רוסיה מנהלת שנים רבות מלחמה נגד החברות הפתוחות, בשני אפיקים: במערכה בסייבר, שנועדה לקעקע את האמון בחברה הפלורליסטית ובמשטר הדמוקרטי; ובמאמץ שיטתי להביא את אירופה לתלות מתמכרת באנרגיה רוסית. המ ציאות האסטרטגית ברורה, אך רוב ההנהגות הפוליטיות והאליטות בחרו לרמות את עצמן ולהכחיש את השלכותיה.
רק עכשיו מפנימה פינלנד שהמוטיבציה התוקפנית של רוסיה מתרשמת מהרתעה ולא מהורדת פרופיל, ושבדיה מבינה שאין מקום לניטרליות
קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר, בגד בעמו ובציבי ליזציה המערבית, כאשר פרץ את הדרך לגז הרוסי, ומייד עם פרישתו זכה לתשלומי ענק מפוטין כאחראי להכנע תה המתמשכת של אירופה בתחום זה. הקנצלרית שבאה בעקבותיו והטעתה את בוחריה בתדמיתה הזהירה והאח ראית, פתחה את שערי אירופה בפני יותר ממיליון מהגרים, שרובם דבקים בתרבות המסכנת את אורח החיים הפתוח והפלורליסטי ובפני תלות עמוקה אף יותר בגז המממן לפו טין את שחיתותו, שתלטנותו ומלחמותיו. אירופה נזקקה לרבבות הרוגים, לשישה מיליון שברחו ממולדתם ולעוד שמונה מיליון פליטים בארצם, כדי להבין שהיא במלחמה. רק עכשיו היא מוכנה לוותר על יתרונות כלכליים )גז זול והקצאות מגוחכות לביטחון( ועל תדמית הומניסטית בת קשורת ובקרב אליטות חסרות אחריות )נכונות לקליטה בלתי מבוקרת של מהגרים(. רק עכשיו מפנימה פינלנד שהמוטיבציה התוקפנית של רוסיה מתרשמת מהרתעה ולא מהורדת פרופיל, ושבדיה מבינה שאין מקום לניטרליות, אפילו חמושה, אף שזו הועילה להם מול הנאצים. כאילו ביקום מקביל, ממשיכים האירופאים וממשל ביידן להכחיש את חומרת האיום האיראני, נכונים לממן במאות מיליארדים )בהסרת הסנקציות( את תוקפנותה ואת חתירתה של איראן לגרעין ולהגמוניה אזורית, תמורת הסכם חסר ערך בעליל. יש לקוות שהתפכחות מהזיות פיוס הרדיקלים, אפשרית הפעם ללא מוראותיה של מלחמה רבתי.