התעקש על דרך השלום
אחרי מותו של חמיס אבולעפיה חזרתי לנבור בתכתובות בינינו. מצאתי את שכתב לי ב ,2015 כשהתראיין לכתבה גדולה שהכנתי למוסף הזה על המתח ביפו. ביקש שאשמור את הדברים לעיניי בלבד, כי "זה לא הזמן ולא המועד", למרות שזה תמיד הזמן לסיפור שכזה. "פעם, בזמן מתאים, הם יראו אור", אמר.
לכבוד בני אבולעפיה כולם, לכבוד המתעקשים על דרך השלום, אלה המשלמים מחיר בין שני המחנות, אני מפרסמת כאן את ששלח לי חמיס, הילד שאהב את המילים כולן, ולא משנה באיזו שפה.
"הנה לכם סיפור מחמם את הלב ומסלק את הצינה מחדריו. אותה צינה מצמיתה, שהסתננה בסערה לליבותינו, בחסות גל האלימות הפושה במחוזותינו ומאיים להקפיא את איברינו מתנועה ואת מוחותינו מחשיבה בריאה.
"בשנת 1991 נרצח מוחמד עבדול גני )שכן שלי במגוריי הקודמים(, עת ניסה לגונן בגופו על יהודייה צעירה, שנכנסה לחנותו בריצה, אחוזה פלצות ומוכת מורא וחרדה, מאימתו של רוצח גדל גוף שהחזיק בידו חרב ונשא את שם אלוהיו לשווא. מוחמד המנוח החביא את הצעירה המבועתת מאחוריו וחצץ בינה ובין אותו רוצח, שנטען כי הוא משתייך לחמאס.
"לאחר שנתוודע לזהותו הער בית מוסלמית ביקש הרוצח ממוחמד לסור הצידה, על מנת להמית את אותה בחורה תמימה, באין מפריע ובאין מושיע. 'מה פתאום שאזוז הצידה', צעק לעברו מוחמד, 'על גו פתי המתה. אתה לא תפגע בבחורה. אתה מוציא את דיבתו של אלוהי האסלאם'.
"משראה המפגע כי מאמציו לא יניעו את מוחמד שכני לסור הצידה כדי לבצע את זממו, הניף את חרבו, ביקע את ראשו של מוחמד לשניים ודקר למוות את אילנית היהודייה. מוחמד ואילנית, שני בני דודים, צאצאיו של אברהם אבינו, עליו השלום, הועלו על מוקד בעטייה של שנאה חולנית, המשתוללת במחוזותינו זה עידן ועידנים.
"על אף הסיום הטרגי והאכזרי, יש מי שרואים בעמידתו ההרואית של עבדול גני ובהתייצבותו זקוף קומה להגנתה של צעירה יהודייה אומללה, שמעולם לא פגש, בבחינת אור מבליח במנהרת החושך של הסכסוך הערבי ישראלי. מוחמד ואילנית ציוו לנו במותם את השפיות ואת הצורך הבהול לשנס מותניים ולהפשיל שרוולים במלחמה למען שביב של תקווה.
"צ׳יץ׳ המנוח הרים בזמנו את הכפפה וזיכה את עבדול גני בכבוד ראוי, כשהחליף את שמו של רחוב מגוריי מ'שבטי ישראל' ל'מוחמד עבדול גני' - אות של הער כה וכבוד לאדם פשוט, שגמא צעד ענק במנהרת החושך לעבר האור המבליח בקצה המנהרה. אל לנו לבגוד במורשתם של מוחמד ואילנית. שלא נטעה לחשוב כי דר כנו תהיה סלולה בפרחים. היא תהא סוגה בחוחים עוקצניים. עלינו לגזום את עשבי הפרא, בשני המחנות".