אהבה ושקרים אחרים
הפחד לאהוב, כאן 21:00 ,11
בעולם טכנולוגי שבו המכשיר הסלולרי מכיל את המקומות שא ליהם נרצה לנסוע, החברים שאיתם נרצה לבלות והמשחקים שאנחנו אוהבים לשחק, זה היה כמעט בלתי נמנע שגם אהבה נחפש שם. אבל התמונה המדאיגה שעולה מ"הפחד לאהוב" ששודרה אמש בכאן 11 היא של אובדן האינטימיות, הסתמיות שבמין מזדמן ואיבוד כישורים חברתיים בסיסיים בגלל תקשורת שכל כולה מתנהלת בין מסכים.
מהדוקו הזה עולות כמה תובנות עצובות על הדור הנוכחי ועל זה שיבוא אחריו, שהוא שונה מכל מה שהכרנו קודם. הסממן המובהק של הדור הזה הוא הבדידות. מחקרים מגלים לנו שהצעירים מרגי שים בודדים יותר, מפחדים מאינטימיות ומקיימים פחות יחסי מין. בארה"ב 40 אחוז מהאמריקנים מגדירים את עצמם כבודדים. השיעור הגבוה ביותר הוא בקרב בני 30 ומטה. באנגליה המצב כל כך חמור שמונתה שרה לענייני בדידות.
אז איך זה קרה? קרן אוזן, שמנחה ומראיינת בסרט, יצאה לחפש תשובות בקרב רווקים ורווקות, אנשי אקדמיה ובני נוער. טינדר, פייסבוק ושאר רשתות חברתיות יצרו דפוסי התנהגות שלפיהם פועלים נשים וגברים. באצבע אחת מדפדפים בין מועמדים פוטנ ציאליים, מתכתבים, מדלגים על שלב הדייט ונעלמים אחד לשני מייד אחרי שנפגשו למטרת מין. בין לבין לא מחליפים מילה מדוברת. האישה מרגישה "נאהבת" ולו לערב אחד, הגבר לא מרגיש מחויב וכולם מרוצים. לכאורה.
ברשתות החברתיות אנשים בונים לעצמם פרופיל שבו הם נאהבים, עם הרבה חברים, מקבלים תשומת לב מכולם, אבל כשהם מרימים את העיניים מהמסך הם חוזרים להיות לבד. לזכות הסרט אפשר לומר שהוא נותן מגוון דוגמאות: הרווקה בת ה 36 שמחפשת אהבה אמיתית, הרווק התל אביבי שלא יכול בכלל לחשוב על זוגיות ויוצא עם הרבה בחורות, והרווקה בת ה 40 שמאסה בכל האפליקציות והטכנולוגיה ובחרה בדרך הישנה והטובה והלכה לשדכנית.
הסרט מציג מחקרים ושאלונים שמילאו גברים צעירים ובריאים, שמהם עולה שיש ירידה בחשק המיני בקרב הנשאלים - נתון מאוד מפתיע לעומת בני הדור שקדם להם. "המוח כל כך מסופק מכל מה שהוא מקבל מהסלולרי, שהוא לא זקוק לסקס", מסבירה גילה ברונר, מנהלת השירות הסקסולוגי בביה"ח שיבא. אז מי אשם? אוזן מכנסת חבורת בני נוער שנולדו לעידן הסלולרי כדי לברר איתם אם הם מכורים למסך ולאן כל זה הולך. מתברר שמבחינתם ההורים אשמים בזה שנתנו להם מסכים, ובזה שהם מהווים דוגמה אישית לא טובה. טוב שיש את מי להאשים.
הסרט מצביע היטב על הבעיה, אך לא נראה שהוא מציע פתרונות פרקטיים )מלבד רובוט, שיסייע לנו להיות יותר תקשורתיים( או מוצא כיוונים חדשים להציל את האנושות מבדידות.
"הפחד לאהוב" מציג בעיה ישנה שרק לבשה צורה חדשה. אז נכון שהתקשורת הבין אישית הולכת ופוחתת ככל שהאפליקציות והמסכים יודעים לספק לנו יותר צרכים, והבדידות הופכת למגפה, אבל בטח בעוד כמה שנים מישהו יפתח אפליקציה שתפתור גם את זה, לא?