מחבל מת מרתיע יותר ממחבל חי
מחבל, מוסלמי קיצוני ואיש חמאס, נכנס לביתה של משפ חה יהודית היושבת סביב שולחן בליל שבת, רוצח בדקירות סכין סבא ושני ילדיו ופוצע את הסבתא, הופך בית שמח למרחץ דמים, מפונה לבית חו לים, מקבל טיפול, עוד רגע קט יישב בכלא ויסיים תואר ראשון ואולי גם שני, ויחזור לחיק משפחתו בעסקת השבויים הבאה. זה לא רק הזוי, זה בלתי נתפס, זה לא הגיוני וזה מעודד את המפגעים הבאים.
אין בי שמץ של רצון לנקמה, ואני לא מתכוון לעודד אף אחד להיות רוצח נתעב דוגמת אויבינו, אבל אחרי שנים רבות של שירות צבאי והכרה יסו דית של אויבינו, אין לי ספק כי כדי לחיות פה בשלום, בביטחון ובשגרת חיים ראויה, אין לנו ברירה אלא להיות נחושים ולתת להם לדעת ולהבין שא נחנו לא רק בלתי מנוצחים, אנחנו מנ צחים! מחבל שקם עלינו להורגנו - חייב למות.
התמונות המפורסמות אחרי פיגוע צריכות להיות של המחבל המובס מוטל על הארץ, לא תמונות דמים של משפחה. בכל מקום שידנו משגת, לא תהיה סוכת אבלים למחבל. מי שינסה לעשות זאת ייעצר ויגורש.
אנחנו חייבים להפסיק לשדר מסרים ותמונות של מתבכיינים, של נפגעים ושל מבקשי סימפטיה. כך לא משיגים הרתעה במזרח התיכון בפרט ובמלח מה בכלל. המוסריות והערכים שאנו מתהדרים בהם כל כך חייבים להיות מותאמים למציאות חיינו. הערך הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה הוא הערך המוביל והוא מכיל בתוכו את הערך דבקות במשימה וחתירה לניצחון. מי שלא מבין שהגנת המדינה וחתירה לניצחון מחייבות אותנו לתקוף, לה חדיר באויבינו חלחלה ופחד ולגרום להם תודעת ותחושת תבוסה, לא מוכן כנראה לשלם את מחיר הניצחון.
אני לא רוצה לשמוע גינוי של אבו מאזן, אותי לא מעניינת תגובת העו לם המערבי או אי התגובה של העולם הערבי. אני רוצה שכל משפחה במדי נת ישראל היושבת ליד השולחן לא תצטרך לנעול את הדלת. אני מייחל שנוכל ללכת בתחנה המרכזית בלי פחד וללא חשש מכל מי שיש לו תיק גדול או זקן. אני רוצה שאויבינו יח ששו ויחרדו לגורלם.
אם חמאס מקבל אחריות על הפיגוע בחלמיש, אנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר, להכריע אותו ולח סלו ברצועת עזה עוד היום. אין מועד מתאים למלחמה, אבל כל יום הוא יום טוב לניצחון!